עיישה

אני עיישה, בת 36 מתל שבע וגיליתי לראשונה את סימני המחלה בגיל 12, בשנים הראשונות המחלה התקדמה לאט מאוד ובגיל 19 התחילה היחלשות גם בידיים. בשנים הראשונות הרופאים לא ידעו מה זה CMT ואף אחד לא ידע איזו מחלה יש לי. אחת הבדיקות שעשו לי היתה ביופסיית שריר שאחריה לא יכולתי ללכת במשך חודשיים – אבל עדיין לא היתה אבחנה לצערי. אחרי שנים שבכיתי על מצבי, החלטתי לשנות כיוון, לשמוח במה שיש לי ולאהוב את החיים. רק בשנים האחרונות אמרו לי את שם המחלה CMT שארקו- מארי-טות, כשהלכתי לעשות נעליים אצל מרק מיפו פגשתי את מרים שסיפרה לה על העמותה. מאז התחברתי לקבוצת הווצאפ המדהימה והמעניינת ואני מאוד ושמחה על כך שיש מקום להתעדכן ולשתף. בכל פעם שמתחיל שרשור אני לומדת משהו חדש. בשנים האחרונות אני מתניידת בכיסא גלגלים ממונע אבל עדיין יכולה ללכת צעדים ספורים. לאחרונה עשיתי רישיון נהיגה וקניתי רכב חדש! זה מאוד מרגש כי בפעם הראשונה אוכל להיות עצמאית ולצאת מהבית בלי להיות תלויה באחרים!

נקודת האור בחיים שלי היא המשפחה שלי, שמאוד תומכת ועוזרת, אף פעם לא משאירים אותי לבד, ומצד שני לא נותנים לי להרגיש שאני שונה כשבאים אלי הביתה נותנים לה להכין קפה בעצמי ולא עושים לי הנחות אח שלי דאג לי למטבח נמוך ואני מאוד נהנית לבשל על כיסא גלגלים!!! יש לי עוד אח ושתי אחיות שחולים במחלה אבל הם במצב יותר טוב. המסר שלי: לכל דבר יש סיבה ואין רע בלי טוב, אל תעצרו את החיים שלכם, תיהנו מכל רגע תעשו דברים שאתם אוהבים ותזכרו שלכל בעייה יש פתרון!

מפאת צנעת הפרט לא ניתן לפרסם תמונה של עיישה המדהימה שלנו אך קיבלנו הצצה לרכב החדש והמשודרג שלה.



מגדלור של השראה

סיפורי מתמודדים עם CMT

הישארו מעודכנים:

arrow&v

הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

© כל הזכויות שמורות לעמותת סי.אמ.טי ישראל

הקואופרטיב.png