הגלישה והקניה באתר מאובטחת בתקן

SHA-256 with RSA Encryption - 2048 bits

הקואופרטיב.png

© כל הזכויות שמורות לעמותת סי.אמ.טי ישראל

    תקוה בן-חמו - מורה לספורט

    אני בת 58. עובדת מזה 33 שנים כמורה לחינוך גופני בבתי ספר יסודיים.



    לפני כ-8 שנים התחילו להעיר לי ולשאול מה קרה לי ברגל. כמובן שאני לא חשתי בכלום. הופנתי על ידי רופאת המשפחה לבדיקה להולכה עצבית . תוצאות הבדיקה היו גרועות מאוד פולינוירופתיה אקסונלית מוטורית וסנסורית קשה מאוד.

    במשך 7 שנים מיום האבחנה לא חשתי בשום הבדל בהתנהלותי הן כמורה לספורט והן בתפקודי היום יומי. בשנה האחרונה חלה החמרה משמעותית. אני יכולה ללכת רק עם דיקטוס או סד. ולמרחקים קצרים. מלאה בחרדה שמא אחד מארבעת ילדיי הבוגרים נושא את הגן. עברתי בדיקה גנטית. אין לי את הCMT1A לכן שלחו אותי לבלינסון לבדוק סוגים אחרים של CMT אני אחת מתשעה אחים. להורי לא היה את המחלה אבל אחד מאחיי לוקה בה קבעו לו כ- 80% אחוזי נכות. אחי ואני מטופלים אצל פרופסור מנחם שדה. הוא זה שקבע את אחוזי הנכות והניוד לי הוא קבע 60% נכות. לעת עתה איני מוכרת בביטוח לאומי. אני עדיין עובדת כמורה לספורט. פשוט לא מדגימה כבעבר. לעיתים סובלת מחוסר שיווי משקל. חולשה בגפיים. החולשה באה לידי ביטוי בחלק השמאלי של הרגל והיד. אפשר לאמר שכרגע אני מתפקדת במאת אחוזים. עושה כל המוטל עליי ללא הנחות. מארחת בחיי בלי סוף. מבשלת. גרה בקומה רביעת ללא מעלית.ומקווה שיבוא יום וימצאו מזור למחלה זו.🙏❤

    מגדלור של השראה

    סיפורי מתמודדים עם CMT